מאמר שמופיע ב"נקודה" – חודש אוקטובר 2009

תמורות ביחס למדינת ישראל בקרב יהודי ארגנטינה
הרב ירחמיאל ברילקה
מה חדש ביהדות ארגנטינה שפעם הייתה אחת הקהילות הציונות ביותר בעולם, עם רשת חינוכית ציונית למופת, ועם מספר חלוצים לא מבוטל?
הקהילה נמצאת בעידן של תמורות ושל מתחים פנימיים ובהקשר זה תפקידה של מדינת ישראל והיחס אליה לגמרי שוליים.
הקהילה היהודית השתנתה,הגורמים החילוניים ציוניים שאפיינו אותה, כמעט ונעלמו והיום היא עומדת מול אלה שדורשים מחויבות לארגנטינה ובין אלה שהצליחו לבנות חיים דתיים יהודים במדינה. כשבין אלה האחרונים יש שחושבים שהם יותר בטוחים ביהדותם מאשר אחיהם בישראל, הלא בארגנטינה אין גיורים כהלכה ובישראל כן ולא תמיד לשם שמיים… כך הם חושבים.
האידיאולוגים הותיקים של השמאל ארגנטינאי נעלמו, ומקומם תפסו אלה שמערערים על הלגיטימיות ההיסטורית, המשפטית, המוסרית והפוליטית של מדינת היהודים. חלק מתוך בורות וחלק כי עכשיו מצאו בפוסט ציונות דעה להחזיק בה ולמצוא עוד תירוץ להישאר באותם העמדות שהיו להם.
לא מתרחישים תהליכים של התחדשות תרבותית ופוליטית הקשורים ליהדות ולציונות, פשוט הם ויתרו על החזון היהודי והציוני.
גורמים אידיאולוגים פנים קהילתיים מנהלים מלחמת חורמה נגד הממסד היהודי הארגנטיני, תוך כדי החדרה שיח אזרחי שונה מי מה שהיה מוכר עד כה וניסיון כניסה לפוליטיקה הלאומית הארגנטינית. גורמים אלה לא מהססים להביא את המסר שהיהודים ארגנטינאיים הם חלק בלתי נפרד מהמדינה הארגנטינאית ושדאגתם חייבת להיות אך ורק לחיזוק הקהילה, קרי שמקומה של ישראל איננו במרכז. המסר שלהם הוא פשוט וקולע: כל יהודי צריך לתמוך בישראל, ולאהוב אותה, אבל אם הוא מחליט לא לגור בה, הוא מוכרח להתחייב למדינה שבה הוא חי, שאליה הוא באמת שייך. היהודים, לפי גישה זו, חייבים לקחת חלק בשיח הפוליטי ובשיח האזרחי המקומי.
כיפות סרוגות כמעט ואין למצוא ברחובות בואנוס איירס, רובם עלו לארץ, ואלה שלא, שינו את צבע הכיפות לשחור, או הורידו אותן מראשיהם.
הקהילה היהודית בארגנטינה שגדלה על ברכי החילוניות נמצאת במקום בו האידיאלים החילוניים דעכו, התשובה הסוחפת של הקונסרבטיבים איבדה את כוח המשיכה שלה, החינוך הציוני הדרדר, מנהיגיה מתירים עזיבת האידיאל הציוני ודורשים התערבות בחיים הפוליטיים בקהילה או שמירת המצוות במקום.העלייה, כי עזיבת הקהילה, כך הם מרגישים, גורמת נזק ומחלישה אותה.
אם אנחנו נוסיף את הדקדנטיות של המוסדות הלאומיים הישראלים שם, והסקנדלים בעקבות התנהגות לא ראויה של כמה שליחים מישראל, קל להבין שהקשר בין יהודי ארגנטינה למדינת ישראל הולך ומתרחק. במשך תקופת המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-2000 המחלקה לחינוך של סוכנות היהודית תמכה יותר בקבוצות הלא ציוניות מאשר באלה שרצו המשך חינוך תנועתי וציוני. בכך חיזקו את הקבוצות שרצו להתרחק מישראל.
היום אין יענקעלאך שיישרפו דגלי ישראל, ואין קומוניסטים ובונדיסטים יהודים שיבכו על אובדן היידיש, ולמפלגות היהודיות יש שם חדש, וגם היחס כלפי ישראל הוא אחר.
והעולים? אחרי העלייה הגדולה הלא מסודרת והמבולבלת בשנות המשבר שבה אחוז גדול חיפש ברגע אחרון תעודות להוכיח שחוק השבות חל עליהם… רק מעטים עולים היום אפילו כשעלות התעודות המצביעות על יהדותם ירדה לאפס, הם לא זקוקים למקום מגורים אחר אחרי שהמצב הכלכלי בארגנטינה התייצב במידה מסוימת.
היהודים הספרדים, שבעבר היו מחוץ למחנה היוצר, הם היום התוססים, הבונים והחולמים. מוסדותיהם החינוכיים והדתיים מתפתחים והולכים. וכמובן, הם אורתודוקסים. גם אדם אורתודוקסי הוא בפעם הראשונה בהיסטוריה נשיא הקהילה האשכנזית.
הקהילה היהודית בארגנטינה מונה כ-190,000 איש. כ-80% מן הקהילה מרוכזת בבואנוס איירס, אחוז נשואי תערובת בקהילה גבוה. כ- 50% בבואנוס איירס ועד ל- 80% בפרובינציות. מרבית הקהילה היא חילונית. אם בעבר עוד היו משתמשים בשמות של המפלגות הישראליות לבחירות פנים קהילתיות, היום בקושי מכירים את שמותיהם ואת האידיאולוגיה שלהם.
ההפיכה הצבאית בשנת 1976 הכתה בקהילה היהודית ובתנועות הנוער הציוניות. במהלך תקופת הדיקטטורה בארגנטינה נחטפו ונרצחו בין 2,000 ל-3,000 צעירים יהודים, שלפי ד”ר אפרים זדוף, מומחה לתולדות הקהילות היהודיות באמריקה הלטינית ונציג ועד המשפחות הנעדרים בארץ היוו כ-10% מסך כל הנעדרים, כשמספרם היחסי של היהודים בארגנטינה היה כ-0.8% מכלל האוכלוסייה. הארגונים היהודים והישראלים הצליחו להוציא מארגנטינה לישראל, לעיתים בדרכים לא חוקיות למעלה מ 300- יהודים.
בתקופה זו התחזק תהליך של היחלשות הקהילה ומוסדותיה.
אין ספק שהדיקטטורה השפיעה על הזהות הציונית של ארגנטינאים לטוב ולמוטב. מספר רב של יהודים חפשו מסגרת יהודית או ציונית כניסיון התרחקות ממסגרות כלליות ומהאקטיביזם פוליטי שנתפס כמסוכן, ורבים אחרים עזבו אותה כי לא מצאו בה מענה למתרחש.
גם הפיגועים בשגרירות ישראל בבואנוס איירס והפיגוע שמוטת עד יסוד את הבניין המוסד הקהילתי המרכזי (AMIA) ב-1992 וב-1994, גרמו לזעזוע בין היהודים. היהודים התקשו להתמודד עם הפיגועים שגרמו להם להרגשה לא רציונאלית של אובדן וכאב אין סופי. למרות שביצוע הפיגוע הוטל ע”י האיראנים על חיזבאללה, המשמש בידם מכשיר למימוש מדיניותם גם מחוץ לתחומי הזירה הלבנונית, חלק ניכר מיהודי ארגנטינה העדיפו להאמין שהפיגועים היו נגד המדינה הארגנטינית וראו בהם פגיעה בדמוקרטיה ובחברה האזרחית הארגנטינית ולא התקפה נגד ישראל או היהודים, והיו ביניהם שאפילו האשימו את ישראל שהביא להם את האסונות.
המשבר הקהילתי היהודי בארגנטינה הוא תהליך מורכב. בנוסף לפיגועי הטרור ששילב ערעור בתחושת הביטחון האישי, יש לסמן משבר כלכלי ומשבר ההנהגה המקומית ששיאו בקריסת שני בנקים יהודיים ב- 1998. המצוקה הכלכלית הביאה להחרפת הביטויים האחרים של המשבר. בסוף שנות התשעים הצטבר גירעון חריף בתקציב המדינה הארגנטיני ובמאזן התשלומים. הממשלה לא הצליחה להתמודד עם המשבר עד שבנובמבר 2000 המשקיעים נלחצו לפאניקה, והאמון באג”ח הממשלתי צנח תוך גרימת משבר אמון לקראת סוף 2001. הממשלה החליטה להגביל את יכולתם של האזרחים למשוך כסף מהבנקים. ומעמד הביניים שאליו היו שייכים רוב היהודים הלך ונעלם. כל החברה הרגישה שחיה במשבר. אצל היהודים התחושה הייתה עוד יותר פסימית. בתי ספר ובתי כנסת כרסו, והקהילה הגיעה למצב שאינה יכולה להמשיך בלי תמיכה כלכלית מסיבית של ארגונים יהודים בין לאומיים.
בין המוסדות והארגונים המקומיים שיצאו לעזרה הקהילה, ואולי החשוב והיעיל ביותר הייתה תנועת חב”ד. חיזוק תנועת חב”ד במיוחד בקרב הקהילה החילונית הרואה את חב”ד כחלק מהקונסנסוס הקהילתי אחרי שמנהיגיה הצליחו לבנות מערכת של צדקה ועזרה הדדית שהייתה ראשונה שנחלצה לעזרת כל מי שרק פנה אליה בבקשת מזון או חינוך בלי לבדוק בציציות את רמת המחויבות היהודית לקיום המצוות. בו בזמן שהאקטיביזם של הטכנוקרטים של ה-JOINT פתחה את שערי הקהילות לאנשים שגילו את יהדותם למרות שאף פעם לא השתייכו לשום מסגרת יהודית [דבר שגרם לבלבול ולבעיות חמורות למנהיגות] והכספים של הסוכנות חולקו לפי קריטריונים שלא עזרו לבנות מחדש את ההרס והחורבן של מוסדות החינוך וגרמו לעליה מסיבית לישראל של מספר לא מבוטל של אנשים, ספק יהודים שלוּ היו יכולים היו מהגרים למדינות אחרות. אף אחד לא ספר את מספר היורדים ביניהם.
היום ניראה מאוד הדילמה “ארץ ישראל או ארגנטינה?” – כפי ששאל את עצמו חוזה המדינה היהודית, בנימין זאב הרצל, ב”מדינת היהודים”, נראה רחוק ולא רק בזמן.
ארץ ישראל או ארגנטינה היה לנושא פולמוסי בדעת הקהל היהודי באירופה “לאחר שנודע ברחבי העולם היהודי שאמנם מועיד הברון הירש את הקרן בת 50 מיליוני הפרנקים (סכום עצום באותם הימים) אשר נועדה לכתחילה להקמת מפעלי חינוך יסודיים ומקצועיים ברוסיה הצארית, להקמת מפעל התיישבות המוני בארגנטינה, אשר נועד להקיף לא פחות משלושה ורבע מיליון מתיישבים במשך 25 שנים. פולמוס זה הוסיף להסעיר את דעת הקהל היהודית גם כאשר נוכח כבר אבי המפעל ומיסדו בקשיים העצומים בהם נתקל מימוש חזונו וכבר נטה לצמצמו למעין מפעל התיישבות לדוגמה בלי הרעיונות הטריטוריאלי סטים אשר ליוו את צעדיו הראשונים.
‏ההכרעה הייתה ברורה לכל. לא ארגנטינה ולא אוגנדה, אלא א”י.
מאז קום המדינה עד היום, מתוך כ-100.000 עולים ממדינות אמל”ט לישראל יותר מ-80% הגיעו מארגנטינה. למרות המספר המרשים, הארגנטינאים לא ניסו להתארגן כמפלגה סקטוריאלית ורובם נקלטו והשתדלו להיות חלק מהחברה הכללית ומהמדינה.
היום הולך ומתמעט מספר עדי הראיה או השמיעה היכולים להעיד על שריפת דגל ישראל בידי יענקעלע א. ליד בניין בית הספר “היכל התורה” שבבואנוס איירס. יענקעלע הרגיש כפי שהרגישו אחרים שהוא צריך לשרוף את סמל הטומאה הציונית. ובכל זאת, יענקעלע עלה ארצה כמה שנים מאוחר יותר, ומתגורר עד היום בירושלים. גם היום הוא לא ציוני, אבל אלה שגינו אותו על השריפה ממשיכים להסתובב בין הארגונים הציוניים בבואנוס איירס, דואגים על מספרם הקטן של עולי מדינתם וממשיכים לעזור לעלייתם של אחרים.
אין הרבה אנשים שיכולים להעיד על אותה הישיבה סוערת של וועד ה”בונד” ב”ווילה לינטש” ‏ אחרי הכרזת העצמאות. שם בכו על הקמת המדינה הציונית שתביא לחורבן הסופי של התרבות היהודית החילונית והידית. כשאחרי מלחמת ששת הימים יתפייסו עם מדינת ישראל, רק אחדים מצאצאיהם של אנשי ה”בונד” עוד דבקו ביהדות וזכו לעלות לישראל. רובם התבוללו או עברו לשורות הארגונים המיליטנטיים במחתרת הארגנטינית וקבלו עליהם תרבות אחרת.
עצמאות ישראל חיזקה את פעילותן של תנועות הנוער הציוניות ובעקבותיהן את העלייה החלוצית. גרעיני עליה הגיעו לכל חלקי הארץ והיו שותפים ליסודם של קיבוצים רבים. כשהתחילו להגיע השליחים מארץ ישראל, התקבלו באהדה ובהתרגשות, אבל לא עברו שנים רבות עד ש התחילו תככים ומאבקי כוח בין העסקנים המקומיים ובין השליחים ואף עם אנשי השגרירות.
ההזדהות עם ההתרחשויות במדינה הביאה להתארגנות מפלגתית כהשתקפות של המפלגות בארץ. מפא”י, חרות, מזרחי, היו השמות של הקבוצות שהשתתפו משך שנים בבחירות לתפקידי הקהילה, כאילו הקהילה ארגנטינאית ומדינת ישראל חד הוא. אבל מהאמרה הידועה של הזוהר נעלמו קוב”ה ואורייתא אצל רוב המשפחות. מערכת החינוך שיקפה את אותו מודל. והיו בתי ספר שהזדהו עם הזרמים הפוליטיים הישראלים, ובתי ספר של בונד וישיבות של פא”י ושל א”י. גם ארגון חזק של קומוניסטים יהודים לא היה חסר. משקלן של המפלגות בחיים הציבוריים היה מכריע: הן המרכיבות את המוסדות המרכזיים של הקהילה האשכנזית, הן הנאבקות ברחוב היהודי על עמדות והשפעה.
למרות שהקהילה היהודית בארגנטינה הייתה במעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר מאשר קהילות דרום אמריקאיות אחרות, מעמדם של היהודים היה גבוה יחסית לעם ארגנטינאי. היו בה משכילים בעלי אוריינטציה אירופית מובהקת גם בין היהודים שהגיעו מאסיה ומאפריקה. הקהילה גדלה בזמן קצר והפכה להטרוגנית במיוחד. היהודים דברו יידיש ביניהם, חלק ערבית, ולאט לאט התחילו ללמוד עברית ואפילו בתקופה מסוימת יצאו לאור מספר שבועונים מפלגתיים, רבעון למחשבה והגות יהודית וכתבי עת אחרים – כל אלה ביידיש, ובמקביל להם, בשפת המדינה, מספר שבועונים ודו שבועונים, רבעונים בעלי משקל ותפוצה וז’ורנלים בעברית.
מספר הארגונים היהודים הגיע לעשרות רבות, והם ממחישים את הפיצול, הפירוד והריבוי וגם הרבגוניות המאפיין את החיים הציבוריים היהודיים בארגנטינה.
עד סוף שנות השבעים של המאה העשרים, רוב העלייה שהגיעה מארגנטינה לארץ הייתה מורכבת מגרעיני תנועות נוער, נערים ונערות ציוניים שהעשירו את התנועה הקיבוצית והשתלבו בחיים בישראל מתוך הזדהות אידיאולוגית עמוקה.
בארגנטינה הצליחה -כמו בשאר תפוצות ישראל- ההתבוללות. רק כ-10%- עד 20% של האוכלוסייה מעוניינים מבחינה קיומית בחינוך, ביהדות, בישראל.
למרות הכול, יהודי ארגנטינה בחרו להיות ציונים ובסיסמה זו הם מחזיקים עד היום. אם כי שמעבר לסיסמה יש מעט ממש.
הרב ירחמיאל ברילקה

Responder

Introduce tus datos o haz clic en un icono para iniciar sesión:

Logo de WordPress.com

Estás comentando usando tu cuenta de WordPress.com. Cerrar sesión /  Cambiar )

Google photo

Estás comentando usando tu cuenta de Google. Cerrar sesión /  Cambiar )

Imagen de Twitter

Estás comentando usando tu cuenta de Twitter. Cerrar sesión /  Cambiar )

Foto de Facebook

Estás comentando usando tu cuenta de Facebook. Cerrar sesión /  Cambiar )

Conectando a %s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.